במאמר זה נבאר את הסוגיה בדבר האפשרות להכרזתו של החייב כפושט רגל על ידי זוכה בתיק הוצאה לפועל, ובד בבד נחלוף על האופציה לפעול כנגד חייב העומד בצו חיוב התשלומים.
מחבר המאמר נדרש להתייחס לסוגיה זו, עקב תמיהתם של חייבים המקיימים תמידים כסדרם את צו חיוב התשלומים שניתן במסגרת הכרזתם כחייב מוגבל באמצעים ו/או במסגרת איחוד תיקים, ותמהים על כך, כי עדיין עומדת לזוכה ו/או הנושה הזכות להגשת בקשה להכרזתם כפושטי רגל.
בפתח הדברים יאמר כי, סעיף 7 לפקודת פשיטת הרגל, (נוסח חדש) התש"מ – 1980. שכותרתו "עילות לבקשת נושה" מונה ארבעה התנאים מצטברים, שבהתקיימם יחד רשאי הנושה להגיש בקשת פשיטת רגל כנגד החייב.
להלן התנאים:
החוב אותו חב החייב לנושה לא יפחת מסך 82,441 ₪ (סכום העשוי להשתנות). רשאי בית המשפט לבקשת הנושים ומטעמים מיוחדים שירשמו לאשר הגשת בקשה לפשיטת רגל גם בשל חוב הפחות מסך זה.
החוב הינו בגין סכום קצוב שאינו שנוי במחלוקת שיש לפורעו באופן מיידי ו/או בזמן עתידי קבוע.
מעשה פשיטת הרגל נשוא הבקשה התרחש במועד של שלושה חודשים לפני הגשתה.
מקום מושבו ומרכז חייו של החייב הינו בישראל.
הסוגיה דנן נדונה בהרחבה בפסיקה, ואף בספרי המלומדים, כאשר עיקר הדיון התמקד בשתי שאלות –
הראשונה: האם עצם קיום צו התשלומים על ידי החייב במסגרת ההוצאה לפועל, משמעותו עיכוב הליכים וסעדים נלווים.
והשניה: האם למרות עמידת החייב בצו התשלומים זכאי הנושה לבקש להמציא לחייב התראת פשיטת רגל.
למעט דעת מיעוט בפסיקה, שסבורה כי משמעות צו התשלומים כמוה כהסכם שנכרת בין הנושה לבין החייב בעניין אופן התשלום של החוב הפסוק בשיעורים, ההלכה המנחה שנפסקה ברוב, הינה כי, ככלל רשאי נושה לפעול לגביית חובו גם על פי פקודת פשיטת הרגל, ולהגיש בקשה להכרזת החייב כפושט רגל, וזאת חרף כך שהחייב עומד בצו התשלומים. עוד נקבע כי, קיומו של איחוד תיקים בהוצאה לפועל אינו בבחינת "עיכוב הליכים" גורף.
הרציונל שעומד בבסיס המדיניות השיפוטית דלעיל, מקורו נוכח הסכומים המזעריים המשולמים על ידי החייב ביחס לגובה החוב בתיק האיחוד במסגרת ההוצאה לפועל, כל זאת שעה שיתכן ויש ברשות החייב נכסים ברי מימוש.
יתרה מכך, נושה רשאי לבחור לפעול לגביית חובו במסגרת הליכי פשיטת הרגל, כל עוד מתקיימים תנאי סעיף 7 לפקודה הנזכרים לעיל, וזאת למרות שלא הגיש מעולם את פסק הדין לביצוע במסגרת ההוצאה לפועל.
הטעם הפשוט לעניין, מפאת העובדה הבסיסית, כי אין ולא קיימת זכות מוקנית לחייב לטעון כנגד הנושה, כי עליו לפנות תחילה בהפעלת הליכי גבייה דווקא במסגרת הוצאה לפועל, ורק בשלב מאוחר יותר לפנות להליכי גבייה על פי פקודת פשיטת הרגל.
לסיכום
כלל האמור, איחוד תיקים במסגרת ההוצאה לפועל, אכן מעניק הגנה מסויימת לחייב מפני נקיטה של הליכי הוצאה לפועל וסעדים נלווים כגון: צווי מאסר, הגבלה מלחדש ו/או להחזיק ברישיון נהיגה, עיקולי מיטלטלין ו/או עיקולי משכורת ועוד…
אולם, זאת בתנאי שהחייב עומד בצו חיוב התשלומים החודשי שנקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל.
יחד עם זאת, אין הדבר מונע ו/או מעניק לחייב הגנה מפני הגשת בקשה לפשיטת רגל ביוזמת הזוכה ו/או הנושה.
ברם, במקרה ההפוך, הכרזה על החייב כפושט רגל, עשויה היא גופה להעניק לחייב את מלוא ההגנות מפני הליכי הוצאה לפועל וסעדים נלווים.
ליצירת קשר עם כותב המאמר 24 שעות ביממה.